פסק-דין בתיק ת"א 1486-07

כללי:

1. לפניי תביעת עיזבון המנוח אלזיאדנה עאהד ז"ל שנהרג ביום 10/3/2007 בהיותו כבן חמש עשרה, עת נדרס על-ידי הטרקטור, הנהוג בידי נתבע 1, עליו נסע בתור נוסע.

2. התביעה הוגשה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") נגד הנתבעת 2 (להלן: "קרנית" ו/או "הקרן") מאחר והטרקטור שגרם לתאונה לא בוטח בפוליסת ביטוח חובה ברת תוקף והנתבע 1 נהג ללא רישיון נהיגה.

            הנתבעת 2 הגישה נגד הנתבע 1 הודעת צד ג'.

            הצדדים חלוקים הן בשאלת החבות והן בסוגיית החבות.

סוגיית החבות:

3. לטענת התובע, המנוח נהרג כנוסע בטרקטור הנהוג בידי אחיו ווהיב, הוא נתבע 1. ווהיב אף הורשע בהליך פלילי בעבירות של גרימת מוות ברשלנות , נהיגה ללא רישיון נהיגה וללא רישיון רכב בתוקף ועוד ונידון למאסר בפועל אותו ריצה בדרך של עבודות שירות.

            אי לכך, לשיטתו, המנוח ועזבונו הבא בנעליו, זכאי לפיצוי מאת הקרן מאחר וווהיב נהג בטרקטור בהיעדר פוליסת ביטוח חובה ורישיון נהיגה בתוקף.

4. לטענת הנתבעת דין התביעה להידחות בהתבסס על סעיפים 2 ו-6 להוראות תקנון הקרן המטילות על הצדדים החובה לפנות לקרן בטרם הגשת תביעה לביהמ"ש. לשיטתה, התובע לא פנה אליה בטרם הגשת תביעה דנא ועל כן דין התביעה להידחות ולו מן הטעם הזה.

5. לחילופין, מפנה ב"כ הנתבעת לסעיף 19 לפקודת ביטוח רכב מנועי הקובע כי על מנת שהתובע יוכל לקבלת פיצוי מאת המבטח וכאשר המבטח הינו קרנית, על התובע פיצוי יש לקבל תחילה פס"ד נגד הנוהג ברכב. בהקשר זה טוענת ב"כ הנתבעת כי זהות נהג הטרקטור לא הוכחה על-ידי התובע מאחר ופס"ד מרשיע בהליך הפליל נגד נתבע 1 לא הוגש לביהמ"ש.

6. לגופו של עניין טוענת ב"כ הנתבעת כי מי שנהג ברכב הוא המנוח ולא נתבע 1 ומאחר והוא נהג ללא פוליסת ביטוח וללא רישיון נהיגה, הרי שבהתאם לסעיף 7 (3) ו- 7 (5) לחוק הפיצויים, אין הוא זכאי לפיצוי כלשהו מקרנית ועל כן אף עזבונו הבא בנעליו אינו זכאי לכל פיצוי. הנתבעת שמה את יהבה בהודעת הגב' פלג, מי שעבדה עם אביו של המנוח, לחוקר מטעם הנתבעת 2, ממנה עולה, לכאורה, כי אבי המנוח סיפר לה במהלך ביקור ניחום אבלים, כי בנו הוא זה שנהג בטרקטור. 

דיון והכרעה:

העדר פנייה המוקדמת לקרן -

7. סעיף 2 לתקנון הקרן מטיל על התובע את חובת הפנייה המוקדמת לקרן בטרם הפנייה לערכאות המשפטיות. על חשיבות קיומן התקנות הקובעות את נוהל הפנייה עמדו השופט גורן בתא (ת"א) 2030/86 מדינת ישראל נ' קרנית והשופט אשר בר"ע (י-ם) 36/80 ביתן נ' קרנית, אליהם הפנתה ב"כ הנתבעת 2.

            אכן, קרנית היא גוף סטטוטורי שהוקם מכוח החוק ואין לזלזל בהסדר החוקי הקובע את נוהלי הפניה אליו ולהקל ראש בסטייה מהסדר זה. עם זאת, לו חפצה הנתבעת במחיקת התביעה מן הטעם הזה, היה עליה להתכבד ולהגיש בקשה מתאימה ולא לעמוד על המחיקה בשלב הסיכומים. בקשה למחיקה מעולם לא הובאה לפני ביהמ"ש. לא זו אף זו, גם במקרים אליהם הפנתה ב"כ הנתבעת, לא הורה ביהמ"ש על מחיקת התביעות בשל אי הפנייה לקרן אלא השהה את המחיקה על מנת לאפשר את הפנייה.

            יתרה מזו, אף מחיקה "מושהית" הנה מיותרת בנסיבות תביעה זו. קרנית ניהלה הליך ארוך מול התובע שהתפרס על פני כחמש שנים. היא דווחה על המקרה מאז הגשת התביעה בשנת 2007 וכל מידע רלוונטי אודות המקרה הובא לידיעתה במהלך שנות ניהול ההליך. בנסיבות אלו, ברי כי פנייה לקרנית תהא פורמאלית בלבד, שכן על פניו, נראה כי הרציונל העומד מאחורי ההסדר הסטטוטורי המחייב את הפנייה המוקדמת לקרן אינו מתקיים במקרה דנן. 

            עם זאת, על מנת שלא להקל ראש בחופש שנטלו לעצמם באי כח התובע בהתעלמם מהוראות החוק ביהמ"ש יגרע משיעור שכה"ט הקבוע בחוק, כפי שיפורט בהמשך.

זהות התובע:

8. טענת הנתבעת באשר להיעדר חבותה מכוח סעיף 19 לפקודת ביטוח רכב מנועי  נדחית אף היא. פס"ד פלילי מרשיע ממנו עולה כי ווהיב - נתבע 1 - הוא שנהג בטרקטור בעת קרות התאונה צורף לתיק המוצגים מטעם התובע. משכך פתוחה הייתה לפני הנתבעת האפשרות להגיש בקשה להביא ראיות לסתור את הקביעות העובדתיות שבפסה"ד. בקשה כזו לא הוגשה. גב' פלג שהובאה לעדות לפני ביהמ"ש הכחישה כי נאמר על-ידי אביו של המנוח כי המנוח הוא זה שנהג בטרקטור וכי מסרה את המידע הזה לחוקר מטעם הנתבעת.